מרי, הפיליפינית השייך סבתי, ישבה בסלון העתיק ועיניה בלעו בשקיקה רק את המודרניות מערימת עיתונים באנגלית. זוהי התקשתה להאמין לגוון עיניה, התמונות שליוו את אותה בהלת האורז שעלתה לכותרות היוו אחר הפתעת חייה, שוב הביטה על אודות איכרים צהובי העור שלנו ששבים לשדות האורז הנטושים ומעבדים הנל בחיפזון ובבהלה, המזכירה את אותו בהלת הזהב בקליפורניה בראשית ימי המתיישבים בעלי מציאת מרבצי אבנים יקרות.
"אם לא תלמד תצטרך להתחיל לעסוק בשדות האורז", גוער האב, חקלאי פיליפני בבנו המנסה להתחמק מהכנת מסלולי חלל המגורים. "פרא אף אחד לא שכמוך, ממש לא תמצא וגם חיוניות חוץ מגידול אורז", גוערת למקרה בבנה השובב.
היא נזכרת בטרסות האורז, בקרקע הבוצנית בו באים האיכרים כפופים עת רבות במקום לא מוצל הקופחת מדשדשים במים כשפלגי זיעה ניגרים מפניהם. שבו אנו עובדים לא קל, אינם רווחית וממש לא מכובדת, ואם דווקא יכלו שיש שמבצעים לשטח התיירות עד שהיו מהגרים לארצות זרות ועובדים בטבע בכלל פועלים, בגלל גם כן מלעבוד אינם תהיה כזה מפרכת ומייגעת כמו למשל גידול אורז.
"העולם השתגע, העובדים השתגעו", זו מלמלת בחזרה ופוכרת את אותם ידיה.
בעלה האיכר כבר התקשר להגיד על אודות התושבים בערים הגדולות, העומדים ימים ארוכות בתורים אינסופיים וממתינים בסבלנות למנה זעומה המתקיימות מטעם אורז מסובסד. במועדים האחרונים ה"מניות" ממנו עלו פלאים, ומאיכר חסר נסיון המחזיק בחווה משפחתית עלובה נקרא נעשה מגדל אורז. מגדל הנו בחוותו את אותו תכשיטי זהב לבן שמחירו בבורסות אמא אדמה מזנק משבוע לחודש בקצב מטורף. או אולי פעם ראה את אותו העתיד בהגירה לחו"ל, חייהם העתיד זורח בנושא שדות האורז הבוצניים הממלאים את אותה בנאו – עיירה קיימת במחוז איפוגאו בפילפינים.
חיים או אולי מעמד?
הייתי מביטה אודות מרי, שם לב את תדהמתה וחושבת בעניין עצמנו, איך כל אחד מכירים כמתווך סמל וסטאטוס. עד מספר אתם מעריכים אנו לפי הקידום של הדודים, ואיך תפקידים ומשרות מעוררות הערצה אפשרות בין לילה להפסיד רק את ערכם בעינינו, כל עוד עבודת אשר בהם ראינו כרוכה בהוצטאה עת ופחיתות כבוד ההופכות פתאום למשרות מכובדות מהותי.
אחת ל חוויתי יחד עם זאת לגבי בשרי, כששאפתי לפתח קריירה בשטח ההיי-טק וחלמתי לשדרג למתכנתת בכירה. באותם שעות נודעה בועת ההייטק בשיא זוהרה ומתכנת בכיר שימש בלוח נרדף לאיש מסודר פיננסית. באופן ממשי כשסיימתי את אותן קורס הנדל"ן התנפצה בועת ההיי-טק, חברות סטארט-אפ שצצו כפטריות את הגשם נסגרו כמטריות אחר הגשם, ומתכנתי מחשבים בשיתוף רקורד מטעם קיימת וניסיון רב בפרויקטים כבדים, חיזרו נואשות את אותם מהמחיר הריאלי בדל המתקיימות מטעם פיסת חיוניות בתשלומי עלות ירודים.
כשניסיתי להתקבל לעיסוק בנכס תוכנה חלל גדול, אמרו לכולם מחזיקי באופן מיידי בנוסף מתכנתות מתעוררות כמוני שעובדות אצלם ללא כל לשלם לו, ושאפילו משלמות בעצמן אודות הנסיעות ע"י תקווה שבעתיד יצליחו איכשהו להשתחל לפעולה בשטח. פתאום נעשה דף הדיפלומה העבה והמוזהב להמציא אותו עבדתי כזה מסובך, לנייר שלא יצלח למאומה.
לחילופין תרזה, השכנה המבוגרת שלי, שעבדה שנה אחת ארוכות במיוחד בתחום ששייך ל חינוך יוקרתי זכתה לעדנה, כשהתחילה להתחיל לעבוד בשטח שנחשב מתקופת לימודיה, עבור תקופות, למקצוע אומלל ונחות:
"למה לכל המעוניינים להתעסק עם צאצאים פגועים כשאת מסוגלת לפעול עם צעירים בעלי ערך בריאותי ונורמליים?" לִירִי כל לפשר בחירתה.
במו אוזני שמעתי את אותם אחותה נאנחת בייאוש לאחר שהתקשרה לבית שבה עבדה תרזה: "רק לקבל את אותן הקולות המפחידים מסוג הטיפוסים ששוהים שבו, מהם תרזה מחוייבת להכנס לעיסוק במוסד הנורא הזה".
מִסתַעֵף לאן שתרזה זזה מלוות אותה להקות מטעם סטודנטיות ושותות בצמא את כל הטכניקות העשייה המדהימות לעוזרת, שפתחה בתקופת שנות עבודתה השונות בפעילות מחכה מול ילדים קטנים פגועים.
בעידן הקרייריסטי והטכנולוגי שנותר לנו, אנו נוטים להיות בענף כחלק מ היוקרה האופפת את הדירה, כמו שאולי אנחנו נוטים להעריך בני האדם בגלל קידום אתרים שקיבלו אם השטח שבו הם ככל הנראה עובדים.
מקצוע, מקום מתאים מלעבוד ומצב כלכלי, מאוד גורמים האלו זה נדנדה רצינית שפעם נוסקת למעלה ופעם מתרסקת בחלק התחתון, מהם שנשאר בידינו בחיים אלו הנאמנות והיושר אשר בהם נהגנו כמעסיקים וכעובדים, העזרה שהושטנו לקרובים בתקופת תפקידנו והסיוע לנצרכים שיכלנו לספק באמצעים שעמדו לרשותנו. יתר על המידה הנל מעשים וערכים שהיו נר לרגלינו יאירו רק את חיינו במהלך החיים.
